פסק-דין בתיק ת"א 14528-03

בהמשך להחלטה בתיק זה (שהיוותה גם פסק דין חלקי) מיום 6.1.08, לפסק הדין בבית המשפט המחוזי מיום 15.3.10 (ע"א 1779/09), לישיבת 26.9.11 בה נחקר מומחה בית המשפט בענין חוות דעתו מיום 3.7.11, ולסיכומים אשר הוגשו מטעם הצדדים, להלן הכרעות משלימות באשר לנדרש.

כללי

1.         כפי שצוין בהחלטה מיום 6.1.08, התובענה נשוא פסק הדין הינה תביעה של תאגיד העוסק בייצור ושיווק מזון לבעלי חיים כנגד חברה שעסקה בשיווק בקר. התביעה מתייחסת לחובות שונים אשר נותרו, לפי הטענה, מהתקשרויות שונות שבין הצדדים. חלק מרכזי בתביעה נגע לעסקת יבוא קש מאוקראינה, שכונתה - " עסקת הקש".

2.         למען הסדר הטוב נזכיר כי החלטת 6.1.08 הכריעה סופית בסוגיות של (לפי הסדר בהכרעה): ריבית ארגון הקניות, חוב בענין עסקת רקיקי האספסת, החזר הוצאות בפיתוח פטנט, חוב גבעת חיים, חוב בענין קניית פרה סטריל, חוב נטען בענין קניית בליל, ותשלום בגין עגלים לעומר.

אשר לעסקת הקש, נקבעו בהחלטה ממצאים שונים (כמפורט בה בהרחבה), ונקבע בנוסף כי כפי שנצפה מבעוד מועד, ההכרעה הכספית הנובעת מהממצאים מחייבת מינויו של מומחה.

3.         לאחר הגשת עמדות הצדדים, מונה מומחה בהחלטת 14.4.08 (רו"ח בועז גזית, להלן: " המומחה").

במסגרת החלטת המינוי נתבקש המומחה לחוות דעתו על יסוד העקרונות אשר הותוו בהחלטת 6.1.08 ועל יסוד החומר הראייתי אשר הוגש בהליך, לגבי המסקנה הכספית המתבקשת בענין עסקת הקש.

4.         מאז אותה עת, התדיינו הצדדים בערכאות לגבי סוגיית מינוי המומחה.

פעולת המומחה החלה למעשה רק לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר הציע לנתבעת לחזור בה מהערעור בענין המינוי.

5.         חוות דעתו של המומחה ניתנה ביום 3.7.11 (להלן: " חוות הדעת"). בסיכומה של חוות הדעת כותב המומחה כי על הנתבעת להעביר לתובעת סך של 262,025 ש"ח (נכון לחודש אוקטובר 2010), בכפוף להערה מסוימת.

6.         הנתבעת חולקת על חוות הדעת. לבקשתה, נחקר המומחה (בדיון מיום 26.9.11).

7.         הצדדים הגישו סיכומים משלימים והגיעה העת ליתן את פסק הדין בענין התוצאות הכספיות של ההכרעה לגבי עסקת הקש.

עמדות הצדדים במבט-על

8.         עמדתה של הנתבעת הינה בתמצית כי גם לאחר חוות דעתו של מומחה, לא ניתן לקבוע מי מהצדדים חייב למשנהו כספים בגין עסקת הקש ומהו סכום החוב (הנתבעת מפרטת טיעוניה בסוגיה) וכי מצב דברים זה נגרם לא רק בשל המומחה אלא גם בשל מצב הדברים הראייתי בתיק.

לשיטת הנתבעת, בהינתן נטל ההוכחה בתביעה כולה ('המוציא מחברו עליו הראייה')  ובהינתן הכלל הראייתי המתייחס לאי הגשת ראיות רלוונטיות הנמצאות בידי בעל דין, יש לקבוע כי דין הרכיב האמור בתביעת התובעת (לגבי עסקת הקש) להדחות. בנוסף מציינת הנתבעת טעונים שונים לגבי סוגיית ההוצאות.

9.         התובעת מצידה סבורה, בין השאר, כי הנתבעת עשתה כל אשר לאל ידה כדי לעכב את בירור ההליך, להתיש ולהלאות את התובעת, וכי טענתה של הנתבעת היום בענין אי הוכחת התביעה הינה טיעון מקומם שלפיו הנתבעת אמורה להנות "מפירות באושיה בניהול ההליך". התובעת דוחה את טענות הנתבעת גם לגופו של ענין ואף היא מוסיפה טיעון בענין ההוצאות.

הדין - כללי

10.       לפי ההלכה הפסוקה, מומחה בית המשפט הוא ידו הארוכה של בית המשפט, יש חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נייטרלי שיסייע לבית המשפט לעסוק בתחום המקצועי וחזקה על מומחה זה כי יעשה מלאכתו במקצועיות ובאובייקטיביות (ע"א 916/05 כדר נ' פרופסור הרישנו (2007); ע"א (מחוזי חי') 3410/06 יחיאל עוז נ' אביבה רוטר, עו"ד (2007)).

11.       הפסיקה קובעת כי משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לו נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. בית משפט לא ייטה לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (1990); ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 (2006); בר"מ 5171/07 מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (2007); ע"א 3781/07 אליהו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה (2009)).